אינפלציה או דפלציה? רועי רוסטמי מסביר את הכוחות המניעים את הכלכלה העולמית

השאלה הכלכלית הבוערת ביותר של השנים האחרונות הייתה ללא ספק האינפלציה. לאחר עשור של "כסף זול" וריביות אפסיות בעקבות משבר 2008, העולם התעורר ב-2021 למציאות חדשה וכואבת של עליות מחירים חדות. מהסופרמרקט, דרך משאבות הדלק ועד לשוק הדיור, הכסף איבד מערכו בקצב המהיר ביותר מזה ארבעים שנה. אלא שכעת, לאחר מסע העלאות הריבית האגרסיבי ביותר בהיסטוריה המודרנית של הבנקים המרכזיים, השוק ניצב בצומת דרכים מסוכן. האם המפלצת האינפלציונית באמת הובסה, או שהיא רק אורבת בצללים? או גרוע מכך – האם המאמץ להרוג אותה היה חזק מדי, ועתה אנו ניצבים בפני האיום ההפוך וההרסני לא פחות: דפלציה?

כדי לנווט בסביבה מורכבת זו, דרוש ניסיון רב, הבנה מאקרו-כלכלית עמוקה וקור רוח. כאן נכנס לתמונה רועי רוסטמי, סוחר פיננסי הפעיל בשוק ההון למעלה מ-15 שנים. עבור רוסטמי, הדיון "אינפלציה או דפלציה" אינו תיאורטי. הוא הליבה של ניהול סיכונים ובניית אסטרטגיה בשווקים. רוסטמי, שחידד את כישוריו האנליטיים עם תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב, רואה את הכלכלה העולמית הנוכחית כזירת משיכת חבל אדירה.

"אנחנו עדים למלחמה בין שני כוחות ג'יגנטיים," מסביר רוסטמי. "מצד אחד, ישנם כוחות אינפלציוניים מבניים חזקים – דה-גלובליזציה, המעבר לאנרגיה ירוקה, ודמוגרפיה – שדוחפים מחירים למעלה. מצד שני, ניצבים כוחות דפלציוניים אדירים לא פחות – הטכנולוגיה וה-AI, הררי החוב העולמי, וההאטה בסין."

השאלה איזה כוח ינצח, או האם נחיה בעולם של תנודתיות קיצונית בין השניים, היא השאלה שתגדיר את העשור הבא עבור משקיעים, ממשלות ואזרחים כאחד. בניתוח זה, נצלול לעומק כל אחד מהכוחות הללו, כפי שרואה אותם רועי רוסטמי.

החלק הראשון: מלך השוק – הפדרל ריזרב

לפני שננתח את הכוחות עצמם, חובה להבין מי מנצח על התזמורת. בניתוח של רועי רוסטמי, אין מקום לספק: "הפדרל ריזרב הוא הגוף הכי חזק שיש בשוק ההון." רוסטמי, כסוחר שחי את השווקים יום-יום, יודע שהכלכלה אינה ישות ערטילאית; היא מונעת על ידי החלטות של בני אדם, והחלטותיו של יו"ר הפד חשובות יותר מכל האחרות.

"כולם מנסים להבין מה הצעדים הבאים שלו," אומר רוסטמי. "וכל מילה שמוציא יו"ר הפד מקבלת תשומת לב מקסימאלית של כל מנהלי ההשקעות בעולם."

מדוע הפד כה חזק? מכיוון שהוא קובע את "מחיר הכסף" (הריבית) עבור המטבע החשוב בעולם – הדולר האמריקאי. כאשר הפד העלה את הריבית מאפס לכ-5.5% תוך פחות משנתיים, הוא למעשה לחץ על דוושת הבלם של הכלכלה העולמית. הוא יצר מחנק אשראי, יִיקר משכנתאות, וגרם למשקיעים "לברוח" מנכסי סיכון (כמו מניות וקריפטו) אל "חוף המבטחים" של אג"ח אמריקאי, שלפתע הציע תשואה נאה כמעט ללא סיכון.

המהלך האגרסיבי הזה נועד לרסק את האינפלציה. אך כעת, הפד ניצב בפני הדילמה הקלאסית: האם הוא "שבר משהו"? האם הלחץ שהפעיל על המערכת חזק מדי, ויוביל לקריסה דפלציונית? או שמא, כפי שחושדים רבים, האינפלציה עקשנית מדי, והפד יצטרך להשאיר את הריבית גבוהה להרבה יותר זמן מהצפוי, או אפילו להעלות אותה שוב?

כאן מתחילה משיכת החבל.

החלק השני: המחנה האינפלציוני – הכוחות שדוחפים מחירים למעלה

רועי רוסטמי מזהה מספר מגמות-על מבניות, שאינן קשורות למחזור העסקים הרגיל, אשר צפויות לשמור את לחצי המחירים גבוהים בעשור הקרוב.

1. הדה-גלובליזציה ומלחמות הסחר

במשך שלושים שנה, מאז נפילת ברית המועצות ועד מגפת הקורונה, העולם חי תחת מודל הגלובליזציה. המערב העביר את הייצור שלו למדינות זולות, בעיקר סין. התוצאה הייתה עשורים שלמים של מוצרים זולים להפליא – מבגדים וצעצועים ועד טלוויזיות וסמארטפונים. זו הייתה הרוח הגבית הדפלציונית החזקה ביותר בעולם.

"המודל הזה מת," קובע רוסטמי. "מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, שהחלה עוד לפני הקורונה, והתלות המסוכנת שנחשפה בשרשראות האספקה במהלך המגפה, גרמו למערב להבין שהוא לא יכול לסמוך על יריבים אסטרטגיים."

כעת, אנו בתהליך של "Friend-Shoring" (העברת ייצור למדינות ידידותיות) או "Re-Shoring" (החזרת ייצור הביתה). במקום לייצר בסין, מפעלים נבנים במקסיקו, וייטנאם, הודו, או אפילו בחזרה בארה"ב.

"זה תהליך אינפלציוני לחלוטין," מנתח רוסטמי. "ראשית, לבנות מפעל חדש עולה המון כסף. שנית, העובד במקסיקו או בפולין יקר יותר מהעובד הסיני ב-2010. הצרכן המערבי יצטרך לשלם את ההפרש הזה. נגמרו הימים של חולצה ב-5 דולר וטלוויזיה ב-200 דולר."

2. המעבר לאנרגיה ירוקה (The Green Transition)

מגמה גלובלית נוספת היא המאבק במשבר האקלים. ממשלות ברחבי העולם מתחייבות למעבר מאנרגיה מבוססת דלקים פוסיליים (נפט, פחם, גז) לאנרגיה ירוקה (שמש, רוח, סוללות).

רועי רוסטמי, כמי שבוחן השקעות גם מחוץ לשוק ההון המסורתי, מבין את המשמעות הכלכלית העמוקה של המהלך. "כולם רוצים עתיד ירוק, אבל אף אחד לא מדבר על העלות העצומה של הבנייה," הוא אומר. "כדי לבנות טורבינת רוח אחת, דרושים טונות של פלדה, בטון ונחושת. כדי לבנות פאנל סולארי, צריך פוליסיליקון. כדי לבנות סוללה לרכב חשמלי, צריך ליתיום, קובלט וניקל."

הדחיפה הגלובלית הזו יוצרת "בום" אדיר בביקוש לחומרי גלם בסיסיים, שרבים מהם כבר נמצאים במחסור. "אנחנו מדברים על ביקוש חסר תקדים למתכות תעשייתיות," מסביר רוסטמי. "זה נקרא 'Greenflation' – אינפלציה ירוקה. העלות של חומרי הגלם הבסיסיים עולה, וזה מתגלגל לכל מוצר אחר בכלכלה."

3. דמוגרפיה וחובות ממשלתיים

שני כוחות נוספים שפועלים יחד הם הזדקנות האוכלוסייה והחוב הממשלתי. במערב וביפן (ובקרוב גם בסין), דור ה"בייבי בום" פורש לגמלאות. המשמעות: פחות אנשים עובדים, ויותר אנשים שצורכים שירותים (כמו בריאות ופנסיה).

"כשיש פחות עובדים," מנתח רוסטמי, "הכוח עובר לידיים שלהם. חברות נאלצות להתחרות על מאגר עובדים קטן יותר, מה שדוחף את השכר למעלה. עליית שכר היא המרכיב הדביק ביותר של האינפלציה."

במקביל, הממשלות שקועות בחובות אדירים, תוצאה של עשורים של הוצאות ושל חילוצי הקורונה. כיצד ממשלה יכולה להתמודד עם הר חובות?

1. צנע (Austerity): לקצץ בהוצאות ולהעלות מיסים. זהו מהלך לא פופולרי שמוביל למהפכות פוליטיות.
2. חדלות פירעון (Default): להודיע שהיא לא משלמת. זהו סוף העולם הפיננסי.
3. אינפלציה (Inflation): הדרך הסמויה. הממשלה, יחד עם הבנק המרכזי, "מדפיסה כסף" (או שומרת על ריבית נמוכה מדי) ונותנת לאינפלציה לרוץ ברמה "מתונה" של 3-5% בשנה. האינפלציה הזו שוחקת את הערך הריאלי של החוב, ומקלה על הממשלה להחזיר אותו בעתיד בכסף ששווה פחות.

לדעתו של רועי רוסטמי, האופציה השלישית היא המפתה ביותר עבור פוליטיקאים. "לממשלות יש אינטרס מובהק באינפלציה מבוקרת. הן לעולם לא יודו בכך, אבל הן לא ימהרו לרסק את הכלכלה רק כדי להחזיר את האינפלציה ל-2% בדיוק."

החלק השלישי: המחנה הדפלציוני – הכוחות שדוחפים מחירים למטה

מול הכוחות האינפלציוניים הכבדים האלה, ניצבים כוחות נגדיים, אולי חזקים אפילו יותר, שמאיימים לשלוח את העולם לספירלה דפלציונית – תרחיש האימים של כל בנק מרכזי.

1. הטכנולוגיה וה-AI: הדפלטור הגדול

זהו, ללא ספק, הכוח הדפלציוני החזק ביותר בהיסטוריה האנושית. בינה מלאכותית (AI), אוטומציה ורובוטיקה מגדילות את הפרודוקטיביות בקצב מסחרר.

"דפלציה היא פשוט תוצאה של удешевление הייצור," מסביר רוסטמי. "ו-AI הולך להוזיל את הייצור של כמעט כל דבר."

חשבו על זה: מתכנת אחד שנעזר ב-AI יכול לכתוב קוד שבעבר דרש צוות של עשרה. מוקד שירות לקוחות שלם מוחלף על ידי צ'אטבוטים חכמים. משאיות אוטונומיות יחליפו נהגים. מפעלים ינוהלו כמעט ללא מגע יד אדם.

רוסטמי, כמי שאוהב להאזין לפודקאסטים כמו זה של ג'ו רוגן, המארח לעיתים קרובות מומחי טכנולוגיה וכלכלנים, מבין שהמהפכה הזו אינה עתיד רחוק – היא קורית עכשיו. "כאשר העלות השולית של ייצור (בין אם זה קוד, שירות או מוצר פיזי) שואפת לאפס, המחיר לצרכן צונח. זוהי דפלציה טכנולוגית טהורה."

הכוח הזה חזק כל כך, שהוא עשוי לבלוע את כל הכוחות האינפלציוניים האחרים. זהו המשתנה הגדול והלא ידוע במשוואה.

2. פצצת החוב העולמית

הצד השני של העלאות הריבית של הפד הוא אפקט ה"בומרנג". בעשור של ריבית אפס, חברות, ממשלות ואנשים פרטיים לוו סכומי עתק. חברות "זומבי" שרדו רק כי עלות החוב שלהן הייתה אפסית.

כעת, כשהריבית קפצה ל-5% ויותר, החוב הזה צריך "להתגלגל" מחדש. חברה שלקחה הלוואה ב-1% צריכה פתאום למחזר אותה ב-7%. אדם שקנה דירה להשקעה במינוף גבוה, רואה את ההחזר החודשי שלו קופץ לשמיים.

"זהו מחנק אשראי קלאסי," אומר רוסטמי, שמומחיותו במימון מאפשרת לו לנתח מאזנים לעומק. "כשהחוב הופך ליקר מדי, אנשים וחברות מפסיקים ללוות ומפסיקים לבזבז. הם מתחילים 'למכור נכסים' כדי להחזיר חובות. כולם מוכרים ואין קונים – המחירים צונחים. זה בדיוק מה שקורה בשוק הנדל"ן המסחרי בארה"ב, וזה עלול לזלוג לשאר הכלכלה."

קריסה של בנקים (כפי שכמעט קרה במרץ 2023), גל של פשיטות רגל, וצניחה חדה בביקושים – כל אלו הם תסמינים של הלם דפלציוני חריף.

3. סין מייצאת דפלציה

כפי שצוין במאמרים קודמים, כלכלת סין נמצאת בצרות. שוק הנדל"ן שלה קורס, האוכלוסייה מזדקנת, והביקוש הפנימי חלש. מה עושה מדינה שמבוססת על ייצור כשהאזרחים שלה לא קונים? היא מייצאת.

"סין מציפה את העולם בסחורות זולות," אומר רועי רוסטמי. "היא מסבסדת את היצרנים שלה כדי לשמור על המפעלים פועלים, ומוכרת את התוצרת במחירי הפסד לשאר העולם. ראינו את זה בפאנלים סולאריים, ועכשיו אנחנו רואים את זה בצורה אגרסיבית עם מכוניות חשמליות."

ההצפה הזו של מוצרים סיניים זולים מאלצת יצרנים באירופה, ארה"ב ושאר העולם להוריד מחירים כדי להתחרות. "סין, שהייתה פעם גורם אינפלציוני (בגלל הביקוש האדיר שלה לחומרי גלם), הפכה כעת ליצואנית הדפלציה הגדולה בעולם."

החלק הרביעי: הניווט בסערה – האסטרטגיה של רועי רוסטמי

אם כן, מי ינצח במשיכת החבל? האינפלציה המבנית או הדפלציה הטכנולוגית?

לדעתו של רועי רוסטמי, התשובה היא כנראה "גם וגם". "העידן של יציבות ואינפלציה נמוכה וצפויה של 2% (The Great Moderation) מת. אנחנו נכנסים לעידן חדש של תנודתיות קיצונית (The Great Volatility)."

לפי רוסטמי, אנו צפויים לראות גלים: ספייק אינפלציוני (כמו ב-2022), שיילחם על ידי הבנקים המרכזיים, שיוביל להלם דפלציוני קצר ומיתון (כמו אולי ב-2025), שיגרום לפאניקה בבנקים המרכזיים ויגרום להם "להדפיס כסף" מחדש, מה שייצר את גל האינפלציה הבא.

אז כיצד משקיע יכול לשרוד, קל וחומר לשגשג, בעולם כזה? כאן, הפילוסופיה של רוסטמי משלבת את הרקע הייחודי שלו: המשמעת של אמן לחימה, החשיבה האסטרטגית של מפקד בצה"ל, והידע האקדמי של כלכלן.

משמעת וגמישות: לקחים מג'ודו וחיל הים

רוסטמי, שהתאמן בג'ודו מגיל 10 והיה סגן אלוף ישראל לנוער, מבין עקרונות של מינוף וכוח. "בג'ודו," הוא מסביר, "אתה לא מנסה להילחם בכוח של היריב חזיתית. אתה משתמש בתנופה שלו נגדו. אותו דבר בשווקים. אל תילחם בפד. תבין לאן הרוח נושבת ותתאים את עצמך."

במקביל, ניסיונו כמפקד בספינות טילים בחיל הים, ותפקידו הנוכחי במילואים (כ-40 יום בשנה) שבו הוא מתעסק בפיקוד וניהול אנשים, לימד אותו קור רוח וניהול סיכונים. "בים, התנאים יכולים להשתנות ברגע. אתה חייב להיות עם תוכנית, אבל גם להיות מוכן לזרוק אותה ולגבש תוכנית חדשה תחת לחץ. בשווקים, פאניקה היא האויב הכי גדול שלך."

גיוון אמיתי: התיק האלטרנטיבי

הלקח המרכזי של רוסטמי לעידן התנודתיות הוא ש"הגיוון המסורתי" מת. תיק של 60% מניות ו-40% אג"ח כבר לא עובד. בתרחיש אינפלציוני, גם המניות וגם האג"ח קורסים יחד (כפי שראינו ב-2022). בתרחיש דפלציוני חריף, המניות נמחקות.

"במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה," אומר רוסטמי. אך הוא מדבר על גיוון אמיתי, כזה שחורג מהבורסה. כפי שהוא מיישם בתיק האישי שלו, האסטרטגיה חייבת לכלול נכסים אלטרנטיביים:

1. נדל"ן מניב: "אני משקיע בנכסים מניבים באזורים מתפתחים, עם פוטנציאל לעליית ערך." בתקופות אינפלציה, שכר הדירה עולה יחד עם המחירים, מה שמספק הגנה.
2. נכסים קשים ואומנות: "חלק מההשקעות שלי מתמקדות באמנים עכשוויים מבטיחים." אומנות, בדומה לזהב או שעוני יוקרה, היא נכס ממשי שאינו תלוי במאזן של בנק או בהחלטת ריבית. ערכו נשמר (ואף עולה) כשהכסף הממשלתי מאבד מערכו.
3. חדשנות וקריפטו: "אני מקצה חלק קטן מהתיק למטבעות מובילים כמו ביטקוין, לצד השקעה בפרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין." זהו גידור מפני שני התרחישים. הביטקוין נתפס על ידי תומכיו כ"זהב דיגיטלי" – נכס עם היצע מוגבל שמגן מפני אינפלציה (הדפסת כסף). בו זמנית, כטכנולוגיה חדשנית, הוא מייצג הימור על העתיד הדפלציוני-טכנולוגי, מחוץ למערכת הבנקאית המסורתית.

הגישה הזו, המשלבת נכסים מסורתיים עם אלטרנטיבות, היא הדרך היחידה, לדעתו של רועי רוסטמי, לבנות תיק "אנטי-שביר" (Anti-Fragile) – כזה שלא רק שורד תנודתיות, אלא אולי אפילו מרוויח ממנה.

החיבור למציאות, בין אם זה דרך אירועי מידברן מאז 2018, משחק כדורגל עם חברים מהשכונה בגיל 35, או לימוד על התנהגות בעלי חיים (שלו ושל אחרים, כמו בספארי בדרום אפריקה), מאפשר לרוסטמי לשמור על פרספקטיבה רחבה. הוא מבין שכלכלה היא לא רק גרפים ומספרים; היא בסופו של דבר הפסיכולוגיה וההתנהגות של בני אדם. ובעידן של מלחמת כוחות אדירה בין אינפלציה לדפלציה, מי שיבין את הפסיכולוגיה הזו וישמור על משמעת וגמישות – הוא זה שינצח.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.